אומנות, עיצוב והמפריד בינהם
 

ראשית עיצוב איננו אומנות. האומנות שגורמת לנו לסערת רגשות מקורה ברגשות ויכולת האומן בזמן שיצר את המיצג. כמוהה גם העיצוב מנסה לגעת ברגשות האנוש שלנו אולם בניגוד לאומנות זוהי מטרתו.

בזמנים הטרופים של העת המודורנית ועושר הצבעים, הצורות והאמצעים להעביר אותם קשה תפקידו של המעצב מתמיד. איך וכיצד לצוד את עינו של הלקוח הפוטנציאלי. איך להפוך את המסר לברור וקליט בצורה המתומצטטת ביותר. איך לגרום להעברת המידע בצורה המהירה ביותר למשתמש ומעל כל אילו איך לגרום לו לבצע את הפעולה הרצויה.

מיליארד סינים אולי לא טועים אך האם הם באמת קוראים את כל האותיות שיש בשפתם? האם גם הם מולכים בשפת הסמלים המקוצרים.  במהלך מאות שנים נוצרו בחלקים שונים בעולם סימנים מוסכמים או סמלים לצרכים אנושיים שונים, למשל סמלי הגילדות בארופה. סמלים אילו נוצרו לא בגלל הצורך למיתוג התחום אלה בשל אי ידיעת השפה הכתובה בקרב רוב האנשים. סמלי אצולה יכלו להתהדר בסמלים מורכבים ורבי פרטים. כיום כאשר בכל פינה מועבר אלינו מסר מוצלח או מוצלח פחות אין מקום לריבוי הפרטים. בראשית שנות החמישים נוצר באומנות זרם המינמלזם שבאין בררה אנו עולים ויורדים בין גליו.
ככל שהטכנולוגיה מתפתחת דומה שהצורך בהקטנה, מברוק או ציוץ של המסר העולה, שלא לומר יורד. מסרים קצרים, משפטים של מילה אחת ומילים של הברה אחת ממלאות את חלל התקשורת האנושית. הטבע האנושי, במיוחד הצעיר לא טורח לעצור ולבדוק את מהות וטיב התהליך. האם היכולת להעביר חלקקי מסרים אכן תורם לידע האישי. האם צורה זו של תקשורת בין אישית יכולה לכפר על החוסר בעובדות ארוכות ומנוסחות.

כיום הגישה המהירה לטכנולוגיה נותנת לכל אחד את הכלים בהם עסקו בעבר רק המעצבים. אולם עתה  תפקידו של המעצב חשוב אף יותר מבעבר. מעצב טוב החמוש מעבר ליכולת הפעלת המחשב בהבנה של הטבע האנושי, המשתנה מחברה לחברה (אין דין ישראלי כדין יפני). בהבנת תפקיד הצבע, הצורה, הטיפוגרפיה, האור, בפסיכולוגיה  ובהרגלים של כל חברה וחברה. יכול בסופו של תהליך לגרום להעברת המסר. לגרום לקהל המשתמשים לקום, לצאת ולקנות את המוצר.

עיצוב נכון הוא עיצוב שמתאים בן המוצר לקהל היעד.